זה הסיפור על אבא שלי, שבמשך 40 שנה ניהל קריירה משגשגת בתור יהלומן. טיסות עסקים היו הגרסה שלו ל"עוד יום במשרד", ולכן לא ייחסנו חשיבות מיוחדת לעוד טיסה לבריסל אי שם בשנת 2000. אך מספר שעות לאחר ההמראה, קיבלתי טלפון מקרוב משפחה שבישר לי: "אבא שלך בבית חולים". אבי חטף אירוע מוחי.
לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי אותו לאחר האירוע:
מאבא חזק שניהל ביד רמה עסק מצליח במשך 4 עשורים, ראיתי אדם שהפך לצל של עצמו. לפתע הפה היה שמוט, הדיבור היה כבד, ההליכה הפכה קשה. הפגיעה הכלכלית הייתה מידית וכואבת. ההוצאות לא עצרו, החובות החלו להיערם, ומלחמת ההישרדות התפרצה לבית הוריי בלי שום התראה מוקדמת.
לאבא שלי, שהיה שייך לדור אחר ולתקופה אחרת, לא היה מה שיגן עליו. לא היה לו ביטוח אובדן כושר עבודה או ביטוח בריאות פרטי. לא היה לו ביטוח מחלות קשות. גם הפנסיה לא סיפקה כרית ביטחון שתגן עליו.
המצב הכספי הכריע את העסק והמצב הבריאותי הכריע את אבא שלי, שנפטר לאחר שנים של מאבק עיקש. במרוצת השנים חשבתי לא פעם: מה היה מצבנו לו הייתי סוכן ביטוח בתקופה ההיא? האם הייתי מצליח לצרף את אבא שלי לביטוחים שהיו משפרים את מצבו? האם הוא היה מקבל טיפול רפואי טוב יותר? האם הוא היה מקבל גב כלכלי שהיה מאפשר לו להתמקד בראש שקט במצב הבריאותי, ומוציא את המשפחה מהבוץ הכלכלי?